הרצלייה: בילינסון 1 (קומה 2) | טלפון. 09-880-81-91 | פקס. 09-881-03-73 | תל אביב: רחוב המסגר 54 (קומה 3)

 

דרכם של בתי החולים להתגונן מפני תביעות רשלנות: פשוט לא לגלות מסמכים

אם חשבתם שבתי החולים פועלים ביושר ובכנות ומוסרים למטופלים ולקרוביהם מידע רפואי חשוב במקרים של חשד לרשלנות בטיפול רפואי, טעיתם ובגדול. הניסיון מלמד שעוד כאשר מדובר בחשד בלבד והרבה לפני הקרב המשפטי סביב השאלה אם טיפול רפואי מסוים נעשה ברשלנות, נאלצים התובעים להתמודד עם קשיים מעשיים לא פשוטים הנוגעים לדרכם להגיע למידע בקשר לטיפול.

חיים ענבר ז"ל נפטר במרכז הרפואי רבין בנסיבות לא ברורות. זה קרה במהלך אשפוזו שם במחלקה לטיפול נמרץ עקב זיהום בחלל הפה, באזור הצוואר ובדרכי הנשימה. אמנם חיים הגיע למחלקה כשהוא מורדם ומונשם, אך מצבו היה יציב. בהתאם למכתב סיכום מהמחלקה, "במהלך הלילה נכנס לאי שקט והטובוס (צינור – הערת הכותבים) הנוזלי נשלף." הרופאים לא הצליחו להחזיר את הצינור למקומו, והוא נפטר.בבוקר למחרת פטירתו מנהל המחלקה לטיפול נמרץ הבטיח לבני המשפחה כי נסיבות המקרה תיבדקנה.

בערב שקדם לפטירתו אשתושל חיים הבחינה כי היה חסר מנוחה ואמרה לרופא במחלקה שבעלה "נע כמו איזה אריה מסוגר כאב נוראי, היה מחזה מאוד קשה והמחזה בפעם האחרונה שראינו אותו בחיים ידו היו קשורות, ביקשנו שיחזקו את ההרדמה, כפי שנאמר לנו שצריך שיהיה, הרופא לא התייחס אלינו".  dreamstimefree_37277

בית החולים ערך בדיקה פנימית בעקבות האירוע החריג ובין השאר קיים ישיבה של ניהול סיכונים. הדיון שהתנהל בישיבה סוכם ותועד בדו"ח. עוד מנהל אגף טיפול נמרץ שלח מכתב בעניין לסגן מנהל בית החולים. בנוסף נערכו שני דו"חות אירוע: אחד – על-ידי אחות במחלקה, ודו"ח נוסף – על-ידי מנהל מחלקה לכירורגיית ופה ולסת.

קרובי המנוח ביקשו לעיין במסמכים אלה כדי לבחון אם אמנם יש בסיס לטענה לרשלנות בטיפול, אך בית החולים סירב לחשוף את המסמכים. לכן המשפחה פנתה לבית המשפט המחוזי בהליך מיוחד של "המרצת פתיחה"– וזאת לפני הגשת תביעה ברשלנות –בדרישה להורות לבית החולים להעביר לעיונה את כל המסמכים והתרשומות בקשר לבירוריםהפנימיים שנעשו לגבי הטיפול במנוח ולפטירתו, לרבות דיווחים להנהלת בית החולים, ליחידה לניהול סיכונים ולמשרד הבריאות.

בית החולים טען כי אין הצדקה לחשיפת המסמכים. וכל-כך למה? כי במקרה זה לא הוקמה בבית החולים ועדת בדיקה בהתאם לדרישות החוק. אילו הוקמה, ביאר, ניתן היה לעיין בממצאיה, אך, כאמור, לא הוקמה. על כן, מאחר שהמסמכים שבמחלוקת אינם ממצאיה ומסקנותיה של ועדת בדיקה, הרי שאינם בגדר מסמכים שלמשפחה יש זכות לעיין בהם, נטען.

אלא שהשופטת בלהה טולקובסקי מבית המשפט המחוזי בלוד לא ראתה עין בעין עם בית החולים ונעתרה לבקשת המשפחה. טולקובסקי חלקה על הפרשנות המצמצמת של בית החולים את חוק זכויות החולה באשר לסוגי המסמכים שאותם זכאי המטפל או קרובו לקבל. לגישתה, פרשנות זו

"לפיה חוק זכויות החולה קובע רשימה סגורה של מסמכים אותם זכאי המטופל לקבל, תוביל לתוצאה הפוכה מזו שביקש חוק זכויות החולה להבטיח. האפשרות לערוך מסמכים המכילים פרטים רלבנטיים אודות הטיפול הרפואי שקיבל מטופל, שלא במסגרת רשומה רפואית, תוביל להסתרה ומניעת מידע מהמטופל, ולכך אין להסכים."

עוד השופטת טולקובסקי ביקרה, אף אם בלשון-עקיפין ובנימה שקולה, את עצם גישתו הפסולה של בית החולים בכל הנוגע לאי-הקמה של ועדת בדיקה. לא נעלם מעיניה התרגיל שעשה: למרות הנסיבות המעוררות חשד נמנע מלהקים ועדת בדיקה במובנו של חוק זכויות החולה – וזאת כנראה כדי שלא יאלץ להעמיד את המסמכים החשובים לרשות משפחת המנוח. כך, הוא-הוא שמנע באורח תמוה את הקמת הוועדה, והוא ששמר אצלו מידע רפואי חשוב בלא להעבירו למשפחת המנוח המשוועת למידע זה – והכל באמתלה פורמליסטית כי לפי החוק באין ועדת בדיקה אין חובת גילוי.

השופטת הסבירה:

"החלטת מוסד רפואי להימנע מהקמת וועדת בדיקה על פי סעיף 21 לחוק זכויות החולה, מקום בו אירע אירוע חריג, אינה יכולה להוביל לפטור ממסירת מידע לחולה או לנציגו, בדבר הממצאים הנוגעים לטיפול בו והמסקנות הנובעות מבדיקת אותו אירוע חריג. אין לקבל פרשנות לפיה מסמכים שעניינם הליכי בדיקה באשר לאירוע חריג שאירע בביה"ח, שלא במסגרת וועדת בדיקה על פי סעיף 21 לחוק, יהיו חסויים בפני המטופל, וכי ההחלטה שלא להקים וועדת בדיקה על פי החוק, תוביל למעשה לפטור מהחובה החוקית והמוסרית המוטלת על ביה"ח להביא בפני המטופל או נציגו את הממצאיםוהמסקנות מבדיקת אירוע חריג שאירע במהלך הטיפול הרפואי."

בסופו של דבר בית החולים חויב להעביר את המסמכים למשפחה בתוך 30 ימים.

[ה"פ (מחוזי – מרכז) 31639-04-13 ענבר נ' ד"ר ערן הלפרן ואח' (ניתן ביום 20/8/14)].

 

 

 

שינוי גודל גופנים