הרצלייה: בילינסון 1 (קומה 2) | טלפון. 09-880-81-91 | פקס. 09-881-03-73 | תל אביב: רחוב המסגר 54 (קומה 3)

 

ערבות היא התחייבות של אדם לקיים חיובו של אחר כלפי צד שלישי. אם "האחר" (המכונה "החייב העיקרי") כושל מלמלא את התחייבותו, הערב נכנס בנעליו והופך לחייב כשלעצמו ("חייב משני"). חתימה על כתב ערבות היא אקט משפטי משמעותי שצריך להיעשות בשום שכל ובאחריות. הדין רואה אדם שחותם על ערבות  כמי שיודע על מה חתם. כפי שנאמר באחד מפסקי הדין של בית המשפט העליון:

"אדם החותם על מסמך בלא לדעת תכנו, לא יישמע בטענה שלא קרא את המסמך ולא ידע על מה חתם ובמה התחייב. חזקה עליו שחתם על המסמך לאות הסכמתו, יהא המסמך אשר יהא".[1]

למרות דברים נוקבים אלה הדין עדיין מכיר בסייגים  ובהגנות מסויימות בכל הנוגע לערבויות.

OLYMPUS DIGITAL CAMERAחוק הערבות, משנחקק בשנת 1967 עבר שינויים ניכרים, במגמה מתמדת להעניק הגנות צרכניות מיוחדות לערבים. בדברי ההסבר לתיקון חוק הערבות בשנת 1991 נאמר:

"בשנים האחרונות התפתחה תופעה חמורה של פגיעה קשה בערבים החותמים על ערבות לעמיתים לעבודה, לידיים או לבני משפחתם. החתימה על ערבות גרמה להרס כלכלי של הערבים במקרים רבים, כאשר הוחתמו ערבים על ערבות על סכום מסוים, וזה תפח לממדים עצומים. במקרים רבים נאלצו הערבים למכור את רכושם, ולא היה די בו לפרוע את ערבותם… מטרת החוק המוצע היא להגן על הערב היחיד מפני פגיעה בלתי סבירה בו כתוצאה מחתימת ערבות ומפני ערבות בלתי מוגבלת."[2]

הדין מעניק שורה של הגנות לערבים. בתמצית נסקור חלק מהן:

  • חשוב לדעת שנושה (למשל בנק) אינו יכול לתבוע את הערב לפני שמיצה את ההליכים נגד החייב העיקרי (פרט למקרים חריגים).[3]
  • כאשר הערב הוא "ערב מוגן", כלומר מי שערב לחוב עד כ-90,000 ₪ (אם לא מדובר בדירה) או לחוב עד כ- 740,000 ₪ (כאשר מדובר ברכישת דירה המיועדת למגורי החייב) ניתן להגיש נגדו תביעה רק לאחר שהתקיימו שני תנאים מצטברים: נגד החייב ניתן פסק דין, ולא לפני כן; ראש ההוצאה לפועל אישר שכדי להיפרע מהחייב ננקטו נגדו כל הליכי ההוצאה לפועל הרלבנטיים, אך ללא הועיל.[4]
  • החתמת אדם על מסמך ערבות מחייבת את הנושה לנהוג כלפיו בגילוי רב. הדין דורש  מהנושה לגלות לערב, לפני עריכת הסכם ערבות, פרטים רבים, ובהם:
  • סכום ההלוואה שניתנת לחייב;
  • שיעור הריבית השנתי; תקופת החיוב;
  • סכומי הפירעון ומועדיו; היות סכום ההלוואה (הקרן) צמוד למדד כלשהו, ואם כן – מהו בסיס ההצמדה.[5]
  • כשמדובר ב"ערב יחיד" (מי שאינו תאגיד, אינו בן זוג של החייב העיקרי או חבר בשותפות עם החייב[6] – וכאלה הם, למעשה, מרבית הערבים), הדין מחייב לגלות לו, לפני החתמתו על ערבות, את עובדת היותו ערב יחיד, את מספר הערבים הנוספים וחלקיהם היחסיים בחיוב ועוד.[7]

חובות הגילוי נועדו לוודא שהערב מודע להיקף ולאופי החובות, כדי שיוכל להעריך את הסיכונים שאליהם נחשף.[8] בתי המשפט פיתחו שורה של כללים מחמירים בכל הנוגע לחובת הגילוי שמוטלת על נושים ביחס לערבים. כך, לדוגמה, בנק שמעניק לאדם הלוואה ומחתים את חברו על ערבות להחזר ההלוואה, חייב לגלות לאותו ערב פוטנציאלי אם הלווה נמצא ביתרת חובה וכן לחשוף בפניו, במידה סבירה, את היסטוריית הפירעון שלו.[9] אם ההלוואה נועדה להחליף הלוואה קודמת או לכסות יתרת חובה, הנושה מוכרח להעמיד על כך את הערב הפוטנציאלי, לפני החתמתו, לנוכח הסיכון המוגבר בערבות מסוג זה.[10]

בתי המשפט רואים בחומרה הפרה של חובת הגילוי, וזאת גם במקרים שבהם הערב רשלן ואינו מגלה אחריות והתעניינות לגבי יכולת הפירעון של החייב העיקרי.[11] כאשר נותן ההלוואה הוא בנק, מוטלות עליו חובות גילוי מוגברות כלפי הערב אשר מוכר בדין כלקוח של הבנק, והפרה של חובות הגילוי כלפיו מתפרשת כיום כהטעיה.[12]

במטרה להתמודד עם המגמה של חתימה על כתבי ערבות בלא דעת או החתמה אגב הסתרת מידע מהותי, הדין יורד לפרטי-פרטים ומבהיר את המאפיינים הצורניים של מסמך הגילוי שיש להציגו בפני הערב טרם החתמתו על ערבות. תקנות הערבות מחייבות כי מסמך הגילוי ייערך בנפרד מהסכם הערבות עצמו ושלערב תינתן הזדמנות סבירה לעיין בו לפני החתימה. התקנות נוקבות בפרטים כגון הגודל המינימלי של האותיות במסמך הגילוי, צורתן, צבען, הרווח בין השורות ועוד.[13]

אי-עמידה בחובות הגילוי כלפי ערב יחיד עלולה לפטור את הערב מכל ערבותו או מחלק ממנה. אם החייב העיקרי לא קיים את חיובו, על הנושה להודיע על כך לערב יחיד בתוך 90 ימים. לא עשה כן – יופטר הערב "כדי הנזק שנגרם לו בגלל אי-היידוע".[14] לדוגמה: חברכם לוקח הלוואה מהבנק בסך של 1 מיליון שקלים ומתחייב להחזירה בתוך שנה. אתם חותמים על ערבות להחזר ההלוואה. החבר לא עומד בהתחייבותו ולא מחזיר את ההלוואה, אך הבנק לא מגלה לכם זאת תוך 90 ימים. הבנק לא עושה דבר, ורק בחלוף 5 שנים תובע את החזר ההלוואה, שבינתיים צוברת ריביות והצמדה ומכפילה את עצמה. במקרה זה אם תחויבו כערבים, תהיו פטורים מהריביות וההצמדות (שכאמור הגיעו למיליון שקלים).

אם החבר איחר בהחזר ההלוואה ובעקבות כך הבנק דרש להעמיד את ההלוואה לפירעון מוקדם –  הבנק חייב להודיע על כך לכם, כערבים יחידים, 15 ימים מראש. לא עשה זאת – תהיו פטורים מחובת הפירעון המוקדם.[15]

למרות סייגים וחובות אלה (וקיימות מגבלות נוספות) שבהם נתונים נושים, מומלץ שלא להסתמך עליהם בחינת "יהיה בסדר" ולקוות למידת רחמיו של בית המשפט. התחייבות בערבות היא פעולה משפטית בעלת השלכות כספיות משמעותיות עבור הערב, ומי שחותם על כתב ערבות מוטב שילמד היטב את מסמכי הערבות וחשוב מזה – את יכולת החייב העיקרי, זה שעבורו הוא ערב, לעמוד בהחזר ההתחייבות.

מאת עו"ד ארתור בלאייר ועו"ד יצחק פרנלדס

Our Facebook Page 08-8598631










[1] ע"א 2503/11 עיזבון המנוחה בועז בתיה ז"ל נ' בנק אוצר החייל בע"מ, פסקה 14(ג) לפסק דינו של כבוד השופט י' עמית (ניתן ביום 18/12/11).

[2] הצעת חוק הערבות (תיקון מס' 2), התשנ"א-1991, הצ"ח 2072 329, 331.

[3] כך הוראת סעיף 8 לחוק הערבות, התשכ"ז-1967 (להלן: "חוק הערבות"): "הערב והחייב אחראים כלפי הנושה יחד ולחוד, אולם אין הנושה רשאי לדרוש מן הערב מילוי ערבותו בלי שדרש תחילה מן החייב קיום חיובו, אלא באחת הנסיבות האלה…"

[4] סעיף 27 לחוק הערבות.

[5] סעיף 22(א) לחוק הערבות.

[6] סעיף 19 לחוק הערבות.

[7] סעיף 22(ב) לחוק הערבות.

[8] ע"א 6157/08 ח'לפו אסמאעיל נ' הלון מילאדי, פסקה 7 לפסק הדין (ניתן ביום 5/9/11).

[9] ראו מפי כבוד הנשיא א' ברק ברע"א 2443/08 ליברמן נ' בנק דיסקונט לישראל בע"מ, נג(4) 804, 814 (1999): "כפי שראינו, בין הבנק-הנושה לבין הערבים נכרת חוזה. מכוחו ערבו הערבים לחיובו של החייב-אזרי. להבטחת ההלוואה הם חתמו כערבים-אוול על שטר חוב לפקודת הבנק-הנושה. לדעתי, מוטלת על הבנק-הנושה – האוחז בשטר כנפרע – החובה להודיע לערבים בתוך זמן סביר על הארכה שניתנה לחייב העיקרי-העושה (השוו Manulife Bank of Canada v. Conlin (1996) [5]). חובה זו – החלה ביחסים בין צדדים קרובים – מקורה בעקרון תום-הלב הקבוע בסעיף 39 לחוק החוזים (חלק כללי) (השוו בג"ץ 59/80 שירותי תחבורה ציבוריים באר-שבע בע"מ נ' בית הדין הארצי לעבודה בירושלים [3]). אכן, תום-הלב דורש, שאם הנפרע נתן ארכה לחייב העיקרי, תינתן הודעה על כך לערבים תוך זמן סביר. מטרת ההודעה היא לאפשר להם להבטיח את האינטרסים שלהם. דבר זה בולט במיוחד במקרה שלפנינו. אילו ידעו הערבים בזמן על הארכה שניתנה לאזרי, יכלו לפנות לאזרי ולנסות להביא לידי כך, כי התשלומים שהוא עשה ייוחסו לפירעון ההלוואה ולא לכיסוי הגירעון בחשבון העו"ש. זאת ועוד: אילו ידעו הערבים על דבר הארכה הם יכלו לנסות לנקוט אמצעים שיבטיחו כי אזרי יפרע השטר בטרם יעזוב את הארץ, או לפחות יעמיד אמצעים מספיקים לפירעון השטר בהיותו מחוץ לישראל. אמצעים אלה לא נקטו הערבים, שכן הם לא ידעו כלל על הארכה שניתנה לחייב העיקרי. לדעתי, הפר בכך הבנק-הנושה, האוחז בשטר כנפרע, את אמת-המידה להתנהגות ראויה ביחסיו עם הערבים. ודוק: הבנק-הנושה והערבים אינם "זרים" זה לזה. אין הם צדדים רחוקים. לפנינו יחס "קרוב" הן מבחינת הסכם הערבות והן מבחינת היחסים השטריים. בהתקיים יחס קרוב שכזה, דורשת ההגינות ביחסים הבין-אישיים כי הבנק-הנושה, האוחז כנפרע בשטר, יודיע לערבים בתוך זמן סביר על ארכה שהוא עצמו נתן לחייב העיקרי."

ראו עוד מפי כבוד השופט י' דנציגר בע"א 8564/06 סולטאני נ' בנק לאומי לישראל בע"מ, פסקה 15 לפסק הדין (ניתן ביום 7/7/08): "לדידי, הפרת חובת הגילוי בנסיבות אלה, מביאה לבטלותו של שטר המשכנתא באופן מוחלט, הואיל והנתון בדבר חובות קיימים בחשבונות במועד החתימה על שטרי המשכנתא הינו מהותי ביותר, קל וחומר כאשר מדובר בעסק המצוי בקשיים פיננסיים, ויתכן בהחלט כי אילו היה המנוח מודע למצב החוב בחשבונות, כפי שהיה עובר לחתימה, לא היה ממשכן את הנכס שבבעלותו. יפים לעניין זה הדברים שאותם קבעה כבוד השופטת ט' שטרסברג-כהן בע"א 1570/92 בנק מזרחי המאוחד בע"מ נ' פרופ' ציגלר, פ"ד מט(1) 369, 389-388 (1995): "אמנם אין להתעלם מכך שהערב לקח על עצמו ערבות ללא הגבלה בסכום, אולם זאת עשה מתוך הנחה של מצב נתון שבו אין יתרת חובה. לדבריו, אילו ידע שיש יתרת חובה בסדר גודל כזה לא היה מוכן לערוב לו כלל. התוצאה היא שהערב (המשיב) מופטר לחלוטין מערבותו ואין לחייבו באופן חלקי בחוב שצמח לאחר חתימתו (ראה: ע"א 508/89 טפחות בנק משכנתאות לישראל בע"מ נ' דובובי-אלמוג וערעור שכנגד…)".

 

[10] סעיף 22(ב)(3) לחוק הערבות.

[11] ראו ת.א. (י-ם) 12326/06 בנק אוצר החייל בע"מ נ' יצחק טל בנין והשקעות בע"מ, פסקה 32 לפסק הדין (ניתן ביום 7/9/10): "החובה שבדין המוטלת על התובע לגלות מידע רלוונטי והאיסור על הטעיה – אלו הן הוראות קוגנטיות המחייבות את התובע, ללא קשר וזיקה למידת העניין שמגלה הלקוח. לקוח של התובע הוא בבחינת הדיוט "שאינו יודע לשאול" ועל כך נאמר "את פתח לו" (הגדה של פסח). מידת ההתעניינות של הלקוח אינה יכולה לפטור את התובע מן החבות המוטלת עליו לפי דין".

[12] סעיפים 3 ו-17(א) לחוק הבנקאות (שירות ללקוח), התשמ"א-1981. ראו: ת.א. 3079/00 בנק המזרחי המאוחד בע"מ נ' צול ניהול פרויקטים בע"מ ואח', פסקה 8 לפסק דינו של כבוד השופט י' גייפמן (ניתן ביום 3/3/14).

[13] סעיף 1 לתקנות הערבות, התשנ"ח-1998.

[14] סעיף 26(א) לחוק הערבות.

[15] סעיף 26(ד)(1) לחוק הערבות.

שינוי גודל גופנים