רמת גן: דרך אבא הלל 12 קומה 9 | טלפון. 03-7506474 | פקס. 03-7525175

בית הדין הארצי לעבודה התערב בפסק דינו של האזורי: נדחתה פרשנות המוסד לביטוח לאומי והתקבלה עמדת המבוטח

לפי איזו נוסחה יש לחשב שיעורי קצבת נכות כללית או נכות מעבודה במקרים שבה המבוטח עבר יותר מתאונה אחת?

לדוגמה, מבוטח פלוני עובר תאונה ופצע, ובעקבות הפציעה המוסד קובע לו נכות יציבה בשיעור של 60%. חישוב קצבת הנכות שתשולם לו נעשה לפי השכר שקיבל בפועל לפני הפציעה. נניח שכעבור כמה שנים אותו אדם נפצע שוב, וכתוצאה מפציעתו החדשה המוסד קובע לו נכות נוספת, בגין אותה פציעה נוספת, בשיעור של 50%. calculator-icon-psd_60-1017

חישוב אריתמטי של סכימת שתי הנכויות מוביל לתוצאה של 110%. אלא שהחוק קובע תקרה לקצבת נכות שלא תעלה, מטבעם של דברים, על 100% מהשכר הקובע. אך לפי איזה שכר יש לחשב את הקצבה? בעבר המוסד חישב את הקצבאות בגין הנכויות הנוספות שלא בהתאם לכושר השתכרות המבוטח כפי שהיה לפני שנפצע לראשונה, אלא בהתאם לכושר ההשתכרות שהיה למבוטח לאחר הפציעה הראשונה, קרי כושר השתכרות חלקי. אך לא עוד.

סוגיית החישוב נדונה לאחרונה בפסק דינו של בית הדין הארצי לעבודה בעניין בוחניק. בוחניק עבר שתי תאונות, כאשר בעקבות פציעתו הראשונה נקבעה לו נכות בשיעור של 53%, וכתוצאה מתואנה נוספת, מאוחרת יותר, הוכרה לו נכות שנייה בשיעור של 53%.

המוסדר ערך חישוב כולל באופן הבא: המוסד ציין שאין אפשרות להעניק נכות כוללת בשיעור של 106%, על כן שיעור הנכות השנייה הופחת לבוחניק, לשם חישוב הקצבה, מ-53% ל-47%. את חישוב הקצבה בגין הנכות השנייה ביצע המוסד לפי שכרו האחרון של בוחניק – שהיה, כמובן, נמוך מכושר מהשכר שקיבל לפני פציעתו הראשונה.

בוחניק לא הסכים עם החישוב והגיש תביעה לבית הדין האזורי לעבודה. התביעה נדחתה, כאשר האזורי אימץ את גישת המוסד. בוחניק לא אמר נואש, וערער לארצי. בית הדין הארצי לא השתכנע מעמדת המוסד ומפסק הדין של האזורי וקבע שהפרשנות הראויה של חוק הביטוח הלאומי והפסיקה שנדרשה להוראותיו הרלוונטיות מובילה לקבלת עמדתו של בוחניק. בית הדין הטעים שבמקרים כגון זה יש לחשב קצבאות שתשולמנה למבוטח לפי יכולת השתכרותו לפני הפציעה הראשונה. כך דברי בית הדין:

"לא מצאנו עיגון כלשהו בנוסחו של הסעיף לדרך הפרשנית בה בחר המוסד, במסגרתה מבוצעת הפחתה מלאכותית בשיעור אחת הנכויות…תכליתו של סעיף 320(ו)(3) הינה לקבוע תקרה לתשלום קצבאות נכות נפרדות, מתוך הנחה כי אדם אינו יכול לאבד יותר מ – 100% מכושר השתכרותו. עם זאת, אין משמעות הדבר כי יש לחשב את אותה תקרה לפי כושר ההשתכרות שקדם לפגיעה האחרונה דווקא; מקובלת עלינו גישת המערער כי על מנת להגשים את תכליתו הסוציאלית של הסעיף, יש לחשב את התקרה לפי כושר ההשתכרות המירבי של אותו מבוטח, היינו לפי בסיס השכר הגבוה מבין בסיסי השכר שנקבעו לו טרם פגיעותיו השונות."

חוק הביטוח הלאומי אינו מונע מהמוסד להכיר בכמה נכויות בשיעורים שסכימתם יכולה לעלות על 100%, מובהר בפסק הדין; זאת כל עוד חיבור כלל הקצבאות לא יעלה על שכר המבוטח כפי שהיה לפני הפציעות.

[עב"ל (ארצי) 13884-08-12 בוחניק נ' המוסד לביטול לאומי]

 

 

שינוי גודל גופנים