הרצלייה: בילינסון 1 (קומה 2) | טלפון. 09-880-81-91 | פקס. 09-881-03-73 | תל אביב: רחוב המסגר 54 (קומה 3)

מי שייתפש בעיני בית המשפט כמסרב למיזם פינוי-בינוי מטעמים בלתי סבירים וסחטניים – ישלם לשכניו, והרבה

מה דעתכם על המציאה הבאה: במקום דירת שיכון זעירה ורעועה, תקבלו דירה חדשה, גדולה יותר, עם לובי, מעלית, חניה ומחסן. זהו למעשה ההיגיון שבעסקות פינוי־בינוי. ההליך פשוט: החברה היזמית תשלם למתפנים דמי שכירות לשנתיים, וכשתושלם הבנייה – הדיירים ייעברו לדירות החדשות.

מהמצב הזה כולם מרוויחים. בניינים משותפים ישנים ושיכוני רכבת כעורים, שנבנו עם קום המדינה לצורכי שיכון המוני של עולים, יוחלפו במבנים חדשים. הקרקע תנוצל באופן מיטבי, וייבנו מבנים עמידים בפני רעידות אדמה ובסטנדרט בנייה גבוה. לאור יתרונות ניכרים אלה הממשלה אף הכריזה על אזורים שלמים כמתחמי פינוי־בינוי והעניקה הטבות מס לעוסקים במימוש המיזמים.

בפינוי־בינוי שלל סגולות: בטיחותית – נהרסים בניינים מסוכנים ומטים לנפול; אדריכלית – מוקמות שכונות שלמות ופני העיר משתנים; וכלכלית – הנכס מושבח. עסקה מושלמת? ובכן, לא כולם נרגשים מהבשורה. הכירו את הדייר הסרבן, מי שייצא מגדרו כדי להטריד ולטרפד את הפרויקט. מדוע שיעשה כך? מסיבה פרוזאית של "ניצול הזדמנות עסקית טובה", או בעברית פשוטה: בצע כסף. סחיטת שכניך בתמורה להסרת התנגדות מתבררת כעסק משתלם למדי.

לזכות הקניין מעמד חוקתי בישראל, ולכן מבחינה משפטית לא ניתן לכפות על דייר סרבן וסחטן להרוס את דירתו לשם מימוש פרויקט פינוי־בינוי. ואולם, המשפט המציא פתרונות יצירתיים לבעיית הסחטנות. ב-2006 נחקק חוק המאפשר לחייב את הסחטן בתשלום פיצויים ניכרים ליתר דיירי הבניין שמסכימים לפינוי־בינוי.[1] מי שייתפש בעיני בית המשפט כמסרב למיזם מטעמים בלתי סבירים וסחטניים – ישלם לשכניו, והרבה. גובה הפיצוי יחושב כהפרש בין שווי הדירה הישנה לזו החדשה שהייתה נבנית אלמלא הסירוב, כפול מספר הדירות בבניין.

באחרונה חייבו בתי המשפט סרבנים בפיצויים מוחשיים ביותר. במקרה אחד השופטת כינתה דיירים שנמנעה מהם אפשרות למימוש פינוי־בינוי בגלל סרבנות בלתי סבירה "בני ערובה", והורתה לסרבן להסכים לפרויקט –  או להיפרד מ-850 אלף שקל.[2]

פרשה אחרת עסקה במקרה מורכב יותר של סרבנית שהיא אם חד־הורית לילד נכה, שהתגוררה עמו בדירה המותאמת לצורכי הילד. למרות הנסיבות המיוחדות ולכאורה מוצדקות להתנגדות, בית המשפט מצא שהסירוב נבע מטעמי סחטנות וחייב את הסרבנית להסכים למיזם או לשלם לשכנים 680 אלף שקל.[3]

בעניין אחר הסירוב נתמך בשפע נימוקים: לוח זמנים ואופן קביעת שטח הדירה עמומים, הסדרי שכירות בעייתיים וערבות נמוכה. אלא שבית המשפט לא השתכנע וציווה על הסרבנים להסכים לפינוי – או לפצות את שכניהם בכ-3 מיליון שקל.[4]

תכליתן של תוכניות פינוי־בינוי והתחדשות עירונית, והיתרונות הרבים שאצורים בקידום ובמימוש מיזמים אלה מחייבים את בתי המשפט לראות בחשדנות התנגדויות של דיירים, שמוגשות מטעמים בלתי סבירים, ולפרש את זכות ההתנגדות שמסורה, תיאורטית, לדיירים – בצמצום.

כדאי לדעת, עם זאת, שלא בכל מקרה שבו דיירי בית משותף יוזמים פרויקט פינוי-בינוי ונתקלים בסרבן ניתן לתבוע פיצוי. לאחרונה נקבע בבית המשפט המחוזי בתל אביב שההסדר בחוק, המאפשר חיוב סרבנים בפיצוי, תחום לד' אמותיהם של מתחמים שהוכרזו כמתחמי פינוי- בינוי[5].


[1] חוק פינוי בינוי (פיצויים), התשס"ו-2006.

[2] ת.א. (ת"א) 27052-06-12 אליהו רחום נ' רחל בן הרוש (ניתן ביום 20/10/13).

[3] ע"א (ת"א) 51373-01-11 שרית נקט נ' גד אנוך (ניתן ביום 3/7/11).

[4] ת.א. (מרכז) 55587-12-11 רחל עמינדב ו-46 אחרים נ' יקותיאל קאזי (ניתן ביום 6/6/13).

[5] ע"א (מחוזי – ת"א) 54948-06-12 יהלי בנה לי בע"מ נ' לאה יצחקי (ניתן ביום 20/11/13).

שינוי גודל גופנים