הרצלייה: בילינסון 1 (קומה 2) | טלפון. 09-880-81-91 | פקס. 09-881-03-73 | תל אביב: רחוב המסגר 54 (קומה 3)

ישנו הבדל עצום בין זכויות המגיעות למי שמוגדר כנכה "כללי" לנפגע עבודה. נכות כללית מזכה בקצבה רק כאשר שיעור הנכות גבוה (בהתאם לרף המינימום) ומוכח כי אותה נכות גורמת להפחתה משמעותית בהשתכרות. ואפילו אם הנפגע נכנס בשערי הנכות הכללית, שיעור הקצבה שתשולם לו מאוד נמוך ובדרך כלל אינו עולה על 2,500 שקלים.

זהו, כאמור, מצבם הקשה של מי שמוגדר כנכה כללי. ואילו גורלם של נפגעי עבודה טוב יותר. ביטוח נפגעי עבודה שמוענק על-ידי המוסד לביטוח לאומי (ושבין השאר בגינו אנו משלמים כל החיים דמי ביטוח לא נמוכים) עשוי לזכות נפגע עבודה בקצבת נכות חודשית שכמעט מגיעה עד לשכרו האחרון. שלא כבמקרה של נכות כללית, נפגע עבודה יכול להמשיך לעבוד ובצד שכרו לקבל גם קצבת נכות מעבודה.

לאור הבדלים אלה בין נכות כללית לנכות מעבודה המוסד לביטוח לאומי בוחן בקפידה כל תביעה להכרה בפגיעה בעבודה, ולא בנקל מאשר תביעות שמשמעותן, כאמור, תשלום סכומי עתק לנפגעים. בעוד פגיעה שמתרחשת במשרד או בדרך לעבודה בדרך כלל לא מאתגרת יתר על המידה את הביטוח הלאומי (אם כי קיימים ניואנסים רבים שגם עלולים להקשות על הנפגע במיצוי זכויותיו), שונה המצב בהרבה כאשר האירוע מתרחש מחוץ למקום העבודה אך הוא עדיין קשור לעבודה.

למרות הקשיים הדין מכיר בנסיבות מסוימות שבהן עשוי האירוע להיות מוכר כתאונת עבודה. אחת מקבוצות המקרים שבהם יכול אירוע תאונתי לענות להגדרה של תאונת עבודה שייכת לפעילות מחוץ למפעל שעדיין קשורה לעבודה, או בשמה כפי שהשתרש בפסיקה של בית הדין לעבודה, "פעילות נלווית לעבודה". אלה הם קורסים, טיולים מאורגנים, השתלמויות וכיוצא באלה.

כאשר במהלך פעילות נלווית נגרמת לעובדה פציעה ונכות, בנסיבות מסוימות קמה לו הזכות לדרוש מהביטוח הלאומי להכיר באירוע כתאונת עבודה ולקבל קצבת נכות של נפגע עבודה. דוגמה לכך הייתה לפני כשנה בפסק דין של בית הדין לעבודה בתל אביב. כעולה מפסק הדין, קבוצת עובדי התעשייה האווירית ערכה טיול באזור הבניאס ובמהלכו נפצעה אחת מעובדות המפעל. פציעתה הייתה ככל הנראה משמעותית והצדיקה פנייה לביטוח לאומי. אלא שהמוסד סירב להכיר באירוע כתאונת עבודה בנימוק כי אין קשר בין הפעילות הספורטיבית מחוץ למשרד לבין תנאיי העבודה.

העובדת לא ויתרה ופנתה לבית הדין. היא טענה, באמצעות באי-כוחה, שנפגעה במהלך פעילות נלווית שהקשורה לעבודה ולכן מדובר בתאונת עבודה. בית הדין שמע את עמדות הצדדים וקרא את טיעוני המוסד לביטוח לאומי שלפיהם הפעילות שבמהלכה נפגעה העובדת אינה עונה לקריטריונים של תאונת עבודה במהלך פעילות נלווית. אלא שטיעוני העובדת והראיות שהביאה שכנעו את השופט כי המקרה אמנם בה בגדר תאונת עבודה בהמשך פעילות נלווית.

בית הדין בחן את מכלול הנסיבות, ובראש ובראשונה את השאלות העובדתיות הבאות: מי ארגן את הטיול, מה הייתה מטרתו, מה היה אופי קבוצת המטיילים (בפרט אם כללה אנשים שאינם עובדי התעשייה האווירית כיום), מי מימן את האירוע ועוד.

בתום בירור עובדתי מדוקדק הגיע בית הדין למסקנה שמתקיימות כל הזיקות הנדרשות בין הפעילות הקבוצתית בטיול לעבודה, וזיקות נוספות בין אופי הטיול לאירוע הפציעה עצמו. לכן בית הדין ביטל את החלטת הביטוח הלאומי והורה להכיר בפציעה כתאונת עבודה. השלב הבא שמחכה לעובדת הוא החזרת עניינה למוסד ובחינה של שיעור נכותה בוועדות הרפואיות.

[ב"ל 56970-03-15 אילנית אבדר נ' המוסד לביטוח לאומי]

מאמרים נוספים בנושא:

מתח נפשי כתאונת עבודה

ערעור על ביטוח לאומי בשאלה של תאונת עבודה

איך מחליפים מומחה רפואי בתביעה נגד ביטוח לאומי?

פסוריאזיס כמחלת מקצוע

אירוע לב כתאונת עבודה

אירוע מוחי כתאונת עבודה

כיצד מוכיחים שאירעה תאונת עבודה?

תאונת עבודה במהלך טיול

ליקויי שמיעה וטינטון כמחלת מקצוע

סרטן כמחלת מקצוע

מחלת ריאות כפגיעה בעבודה

 

שינוי גודל גופנים