1. הקדמה
בישראל המודרנית סוגיית ההכרה בגיורים, במיוחד אלה שנערכו מחוץ למערכת הממלכתית, נותרת אחת המורכבות והשנויות במחלוקת. המקרה שנבחן על ידי בית המשפט המחוזי בירושלים פותח פרק חדש בדיון הארוך בשאלה למי יש את הזכות לקבוע מיהו יהודי וכיצד זה משפיע על הזכות לעלות לישראל ולקבל אזרחות ישראלית. פסק דינה של השופטת תמר בר-אשר לא רק משפיע על גורלם של אנשים ספציפיים אלא גם מעלה שאלות יסוד לגבי אופייה של ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית.
חוק השבות מעניק את הזכות לעלייה ולאזרחות ליהודים, ילדיהם, נכדיהם ובני זוגם. חשוב לציין כי ההגדרה "מיהו היהודי" מתקיימת רק ביחס למי שאמו יהודייה. משמעות הדבר היא שאם אמך יהודייה, אתה נחשב אוטומטית ליהודי. אם רק אביך יהודי, אתה נחשב ל"בן של יהודי" ושייך לדור השני.
בנוסף לקשרי משפחה, ניתן להשיג את הזכות לאזרחות ישראלית באמצעות גיור – הליך משמעותית של קבלת היהדות. עם זאת, לא כל הגיורים מוכרים על ידי משרד הפנים הישראלי לצורכי אזרחות. משרד הפנים בוחן בקפידה כל מקרה של גיור תוך יישום מספר קריטריונים קשיחים.
אחת הדרישות העיקריות בהקשר זה היא לעבור גיור בקהילה יהודית מוכרת. על פי פסיקת בית המשפט העליון בישראל חוק השבות צריך לחול גם על הפלגים הרפורמיים והקונסרבטיביים ביהדות. עוד בית המשפט קבע כי יש להכיר גם בגיורים שנערכים מחוץ לישראל, וכן בחלק מהגיורים הפרטיים הקיימים.
קריטריון חשוב נוסף בבחינת הבקשה הוא כנות הגיור. משרד הפנים רוצה להבטיח שהמבקש שטוען לאזרחות ישראלית מכוח גיור אכן אימץ את היהדות לחיקו, ולא עבר הליך פורמלי רק לצורך קבלת אזרחות ישראלית. בהקשר זה, משרד הפנים נותן את הדעת על עובדות ונסיבות רבות, ובהן המשך הקשר עם הקהילה היהודית לאחר הגיור (גישה שבית המשפט העליון, אגב, אינו מסכים לה), שמירת מצוות ועוד.
גם אם גיור עומד בכל הדרישות הפורמליות של ההליך, משרד הפנים עשוי לסרב להכיר בו אם הוא מחשיב את התהליך כפיקטיבי או לא כן. נסיבות שעשויות לעורר חשד בהקשר זה הן, לדוגמה, שהייה בלתי חוקית בישראל לפני או במהלך תהליך הגיור, רקע מורכב, בקשות למעמד שהגיש הגר בעבר (גם בעבר הרחוק) על בסיס עילה אחרת, השתתפות קודמת בהליך המדורג, תוכנית לימודי יהדות חסרה או דלה, היעדר קשר עם הקהילה היהודית לאחר הגיור, סתירות במסמכים שהוגשו, סתירות בראיונות ועוד.
במאמר אחר בנושא, הבאנו דוגמאות למקרי בית משפט המדגימים את גישת הרשויות הישראליות להערכת גיורים. למשל, בפרשה שנדונה בבג"צ קובץ' בית המשפט הסכים עם החלטת משרד הפנים לסרב להכיר בגיור. הנימוקים המרכזיים שתמכו בעמדת המדינה היו שהייתו הבלתי חוקית של קובץ' בישראל וסתירות במסמכי הגיור שסיפק. במקרה אחר שנדון בעניינה של נינה שקיל בית המשפט אישר את זכותו של המשרד לדרוש ראיות נוספות לכנות הגיור, גם אם גיור זה הוכר על ידי בית דין רבני בישראל.
מצבים מורכבים במיוחד הם כאשר הגיור נעשה במהלך שהייה בלתי חוקית של המתגייר בישראל. במקרים כאלה משרד הפנים על פי רוב יסרב להכיר בגיור לצורכי עליה ואזרחות ישראלית. בתי המשפט בדרך כלל תומכים בעמדה זו של משרד הפנים.
ככלל, תהליך ההכרה בגיור לצורך קבלת אזרחות ישראלית משקף את מאמצי המדינה לאזן בין שני אינטרסים מתנגשים. מצד אחד, ישראל שואפת לשמור על דלתות פתוחות ליהודים ולגרים כנים. מן העבר השני, רשות האוכלוסין מנסה למנוע ניצול של החוק לרעה באמצעות גיורים פיקטיביים או גיורים לא כנים, כפי שהיא מגדירה זו, שכל מטרתם – לאפשר לגר לקבל אזרחות ישראלית.
מתח זה יוצר תמונת מצב מורכבת ולעיתים קרובות בלתי צפויה, שבה כל מקרה נשקל באופן פרטני. על מבקשים המתכננים לעבור גיור במטרה לקבל לאחר מכן אזרחות ישראלית להיות מוכנים לבחינה קפדנית במיוחד של הליך הגיור שלהם ולרוב נכונים להם קשיים ואתגרים לא מבוטלים בתהליך ההכרה בגיור. חשוב לגשת לתהליך ברצינות רבה, לתעד בקפידה כל שלב, ולהיות מוכנים להוכיח את כנות כוונותיהם.
2. שני גיורים פרטיים של "גיור כהלכה"
בית המשפט המחוזי בירושלים בחן (29/9/2022) שתי עתירות הנוגעות להכרה בגיור אורתודוקסי פרטי לצורך קבלת מעמד על פי חוק השבות.
העותרת הראשונה, בינה ג'סיקה וולמר, אזרחית גרמניה ילידת 1963, נכנסה לישראל ב-2015 באשרת עבודה. ב-2017, בינה עברה הכנה לגיור במכון "נתיבי הזוהר" בבני ברק, וב-21 בפברואר 2018 קיבלה תעודת גיור מבית הדין הרבני לגיור "אהבת הגר" בירושלים.
העותרת השנייה, סילביה ונציסלבובה-טובול, אזרחית בולגריה ילידת 1996, נכנסה לישראל ב-2017 באשרת תייר. היא עברה הכנה לגיור ב"מכון אורה" בירושלים וב-15 בפברואר 2021 קיבלה תעודת גיור מבית הדין הרבני "גיור כהלכה" באפרת.
שתי המסגרות הרבניות – "אהבת הגר" ו"מכון אורה" – שייכות לרשת בית הדין הרבני "גיור כהלכה".
בינה וסילביה פנו למשרד הפנים בבקשה לקבלת מעמד על פי חוק השבות על בסיס הגיורים שהשלימו, אך נדחו.
3. מטושביים עד רוגצ'בה: התפתחות הפרקטיקה המשפטית
בית המשפט המחוזי בחן ביסודיות את הרקע לסוגיה, החל מפסק דינו המכונן של בית המשפט העליון בפרשת טושביים-רודריגז. באותו מקרה בית המשפט העליון קבע כי בהקשר של יישום חוק השבות יש להכיר גם בגיורים שנערכו ב"קהילה יהודית מוכרת" מחוץ לישראל. בפרשת טושביים, בית המשפט הגדיר "קהילה יהודית מוכרת" כ"קהילה מבוססת ופעילה עם זהות יהודית משותפת וידועה, בעלת מבנים קבועים של ניהול קהילתי והשייכת לאחד הזרמים המוכרים באוכלוסייה היהודית העולמית."
בית המשפט הזכיר פסק דין משמעותי נוסף בעניין, משנת 2016 – בג"צ רוגצ'בה. במקרה זה, בית המשפט העליון יישם את הקריטריון של "קהילה יהודית מוכרת" על גיורים שנערכו בישראל. נקבע כי את המושג "התגייר" (המופיע בחוק השבות) יש להבין כ"מי שעבר גיור בקהילה מוכרת בהתאם לקריטריונים המקובלים בה."
בהמשך הניתוח שלו, בית המשפט המחוזי הזכיר כי בפרשת רוגצ'בה בית המשפט העליון אסר על המשרד להגביל את ההליך רק לגיורים שנערכו באמצעות מערכת הגיור הממלכתית. בית המשפט העליון הכיר בגיורים שבוצעו בשני בתי דין רבניים אורתודוקסיים פרטיים – זה של הרב פרנק בירושלים והרב קרליץ בבני ברק.
בית המשפט המחוזי גם התייחס לפרשת נטלי דהאן, שבה בית המשפט העליון ב-2021 החיל את הלכת רוגצ'בה על גיורים שנערכו בקהילות קונסרבטיביות ורפורמיות בישראל.
בית המשפט ציין כי לאחר פסק הדין בעניין רוגצ'בה ב-2016 משרד הפנים לא פיתח קריטריונים ברורים להגדרת "קהילה יהודית מוכרת בישראל" ביחס לגיורים פרטיים.
בינה וסילביה (שכזכור, עתרו לבית המשפט המחוזי לאחר שבקשותיהן לאזרחות ישראלי מכוח הגיורים – נדחו) טענו כי יש להכיר בגיורים שלהן בהתאם להלכת רוגצ'בה. העותרות הוסיפו כי בהיעדר קריטריונים מפורשים ניתן להתבסס על מסמך תבחינים שערך בזמנו משרד הפנים לעניין "קריטריונים למתן מעמד עולה על בסיס גיור שנערך בחו"ל."
משרד הפנים, מצדו, עמד על הצורך לפתח קריטריונים ברורים לפני שניתן יהיה להכיר בגיורים פרטיים. הרשות הצביעה על הקושי ביישום הקריטריון של "קהילה מוכרת" למציאות הישראלית.
4. בעיית "הקהילה היהודית המוכרת" בהקשר הישראלי
השופטת תמר בר-אשר, שב]ניה התבררה העתירה בבית המשפט המחוזי, ציינה כי יישום הקריטריון של "קהילה יהודית מוכרת" על גיורים שנערכו בישראל אכן כרוך בקשיים מסוימים. השופטת הדגישה ארבע סוגיות עיקריות בהקשר זה:
– מורכבות היישום בפועל של מושג "הקהילה היהודית המוכרת".
– הבדלים מבניים בין קהילות יהודיות מחוץ לישראל ובתוך ישראל. במענה לכך בית המשפט ציין כי בישראל קהילות יהודיות עם חיי קהילה מלאים ותשתית מפותחת, כפי שקורה לעתים קרובות בתפוצות, הן נדירות. רוב השירותים הדתיים בישראל ניתנים באמצעות מבנים ממלכתיים ועירוניים, ולא דרך הקהילות.
– יישום מעשי של קריטריון "הקהילה המוכרת" – שנעשה לא על-ידי הקהילות, אלא באמצעות בתי דין רבניים ספציפיים. השופטת בר-אשר העירה לעניין זה כי גם בפסקי דינו בית המשפט העליון בפרשות רוגצ'בה ודהאן לא הוכרו למעשה קהילות, אלא בתי דין רבניים ספציפיים או זרמים דתיים.
– מאפיינים של מבנה המוסדות העורכים גיורים בישראל, שאינם קשורים לקהילות אלא פועלים כבתי דין רבניים עצמאיים.
בית המשפט בחן בפירוט את המבנה והמעמד של רשת בתי הדין הרבניים "גיור כהלכה", שבמסגרתה עברו העותרות את הגיור. צוין כי רשת זו נוסדה על ידי הרב נחום רבינוביץ' ומאחדת כ-60 רבנים, רבים מהם מנהיגים דתיים מוכרים.
"גיור כהלכה" ממצב את עצמו כבית הדין הרבני העצמאי הגדול ביותר לגיור בישראל, המציע גיור אורתודוקסי הלכתי ציוני. בית המשפט ציין כי על הרבנים הפועלים במסגרת רשת זו נמנים ראשי ישיבות, רבני ערים וקהילות, רבים מהם בעלי סמכות תורנית גבוהה בחוגים הדתיים-ציוניים.
לאחר בחינת התשתית העובדתית שהובאה בעתירה בר-אשר הגיעה למסקנה כי "גיור כהלכה" עומד בקריטריונים שנקבעו בהלכת רוגצ'בה: 1. הוא שייך ל"אחד הזרמים המרכזיים ביהדות"; 2. יש לו "מבנים קבועים" ו"זהות יהודית ידועה".
בית המשפט הסכים עקרונית עם טענות המדינה כי לבתי הדין הרבניים של "גיור כהלכה" חסר ההיבט הקהילתי במובן הצר. אך בהקשר זה בית המשפט הבהיר כי היבט זה, שכה מטריד את משרד הפנים, למעשה נעדר גם ממבנים מוכרים אחרים העורכים גיור בישראל, כולל מערכת הגיור הממלכתית.
השופטת בר אשר התייחסה בפסק הדין גם להיבט ההלכתי של הסוגיה. בית המשפט ציטט את עמדתו של הרב נחום רבינוביץ' שלאורך כל ההיסטוריה היהודית לכל בית דין רבני הייתה הזכות לערוך גיור, ואפילו בתקופת הסנהדרין לא הייתה מערכת גיור מרכזית.
על בסיס ניתוח זה בית המשפט הסיק כי הגיורים שעברו העותרות בבתי הדין הרבניים של רשת "גיור כהלכה" עומדים בקריטריונים שנקבעו על ידי בית המשפט העליון להכרה בגיורים אורתודוקסיים פרטיים.
בית המשפט קבע כי יש להכיר בגיור של שתי העותרות לצורך הענקת מעמד של עולות חדשות בהתאם לחוק השבות. כך, שתי העתירות התקבלו.
5. גיור: רקע היסטורי
בית המשפט בחן את הטיעונים שהוצגו על ידי משרד הפנים. הרשות טענה כי מאז פסק הדין בעניין רוגצ'בה נעשו ניסיונות לקדם חקיקה בנושא הגיור, וכן ניסיונות לפתח קריטריונים להגדרת "קהילה יהודית מוכרת בישראל".
משרד הפנים הסביר כי אף הוכנה טיוטה של קריטריונים, שלפיהם ניתן יהיה להעניק מעמד עולה למי שעבר גיור ב"קהילה יהודית אורתודוקסית מוכרת בישראל". אלא שטענת הרשות הקריטריונים טרם פורסמו והמערכת חווה "קשיים משמעותיים" ביישום העקרונות שפותחו בפרשת רוגצ'בה.
הרשות סיפרה על הצעת חוק שתאפשר הכרה בגיורים שנערכו בישראל רק אם תהליך הגיור בוצע באמצעות מערכת הגיור הממלכתית. אולם, גם הצעה זו נפלה.
השופטת בר אשר ציינה כי ב-2017 ראש הממשלה מינה את שר המשפטים לשעבר משה ניסים לגבש המלצות בנושא גיור בישראל. ביוני 2018, ניסים הגיש דו"ח והמלצות, שאליהם צורפה הצעת חוק. אלא שראש הממשלה דאז הורה שלא לקדם את הצעת החוק.
בית המשפט בחן בפירוט את ההיסטוריה של ניסיונות להסדיר את סוגיית הגיור בישראל:
– מערכת הגיור הממלכתית הוקמה על יסוד החלטת ממשלה ב-1998, שאימצה את המלצות ועדת נאמן. ההמלצות העיקריות כללו יצירת מערכת גיור ממלכתית אחידה, שבמסגרתה יוקם מכון ללימודי יהדות, משותף לשלושת הזרמים (אורתודוקסי, קונסרבטיבי ורפורמי), וביצוע תהליכי גיור בבתי דין רבניים מיוחדים.
– משנת 2000 תיאום פעילות אולפני הגיור ובתי הדין הרבניים לגיור הועבר לסמכות מנהל בתי הדין הרבניים. ב-2003 נשיא בית הדין הרבני הגדול (הרב הראשי לישראל) הוסמך למנות את ראש מערכת הגיור. ב-2004 הוחלט כי אולפני הגיור יהיו תחת משרד הקליטה, ומערכת הגיור הממלכתית תפעל תחת חסות משרד ראש הממשלה.
– ב-2004 הרב הראשי לישראל פרסם כללים לבחינת בקשות גיור. ב-2008 מערכת הגיור הממלכתית החלה לפעול כאגף במשרד ראש הממשלה תחת חסות הרבנות הראשית.
בית המשפט בחן את הטיעונים שהוצגו בפסקי דין קודמים בנושא הגיור. בפרט, צוין כי בפרשת טושביים בית המשפט הדגיש כי הכרה בגיורים שנערכו מחוץ לישראל ובישראל מעלה שאלות יסוד לגבי אופייה של ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית.
בית המשפט דחה את עמדת משרד הפנים שלפיה גיורים שנערכו בישראל צריכים להיעשות רק במסגרת מערכת הגיור הממלכתית. עוד בעניין רוגצ'ובה בית המשפט הבהיר כי לשון החוק אינה תומכת בפרשנות זו של המדינה.
בר-אשר התייחסה גם לטיעונים שהוצגו בפרשת דהאן. צוין כי באותו מקרה בית המשפט העליון החיל את הלכת רוגצ'בה על קהילות לא-אורתודוקסיות, בהכירו בכך שהן גם "קהילות יהודיות מוכרות" לצורכי חוק השבות.
בר-אשר בחנה את סוגיית יישום הקריטריון של "קהילה יהודית מוכרת" בהתייחס למציאות הישראלית. צוין כי בישראל קהילות עם חיי קהילה מלאים ותשתית מבנית, כפי שקורה לעתים קרובות בתפוצות, הן נדירות. בישראל, רוב השירותים הדתיים ניתנים דרך מבנים ממלכתיים ועירוניים, ולא דרך קהילות.
בית המשפט ציין כי בישראל יש מעט מאוד קהילות, אם בכלל, שבהן קיים מבנה קהילתי שחורג מעבר להשתייכות לבית כנסת. בניגוד לקהילות רבות מחוץ לישראל, המבנה הקהילתי בישראל בדרך כלל אינו כולל את כל המוסדות הדתיים והשירותים הדתיים הנחוצים למי שמנהל אורח חיים שומר מצוות. שירותים כגון בתי ספר, מקוואות, כשרות, מילה וכו', ניתנים על ידי ארגונים ממלכתיים ופרטיים שונים שאינם קשורים זה לזה במסגרת מבנה קהילתי אחד.
השופטת בר אשר נתנה את דעתה גם על כך שבפועל הקריטריון של "קהילה מוכרת" יושם למעשה לא על קהילות, אלא על בתי דין רבניים ספציפיים. הובהר כי גם בפסקי הדין של בית המשפט העליון בפרשות רוגצ'בה ודהאן לא הוכרו למעשה קהילות, אלא בתי דין רבניים ספציפיים או זרמים דתיים.
6. גיור כהלכה – ניתוח בית המשפט ומסקנות
בר-אשר בחנה את המבנה והמעמד של רשת בתי הדין הרבניים "גיור כהלכה". רשת זו נוסדה על ידי הרב נחום רבינוביץ', שהיה סמכות מוכרת בחוגים הדתיים-ציוניים. הרשת מאחדת כ-60 רבנים, רבים מהם ראשי ישיבות, רבני ערים וקהילות.
"גיור כהלכה" ממצב את עצמו כבית הדין הרבני העצמאי הגדול ביותר לגיור בישראל, המציע "גיור אורתודוקסי הלכתי ציוני". על הרבנים ברשת זו נמנות גם דמויות ידועות כמו הרב שלמה ריסקין, הרב רא"ם הכהן, הרב יעקב מדן, ואחרים.
בית המשפט גם שקל את הלגיטימיות של בתי דין רבניים פרטיים לגיור מנקודת המבט של ההלכה היהודית. בהקשר זה הובאה דעתו של הרב נחום רבינוביץ', שטען כי לאורך כל ההיסטוריה היהודית, לכל בית דין רבני הייתה הזכות לערוך גיורים, ואפילו בתקופת הסנהדרין לא הייתה מערכת גיור מרכזית.
הרעיון של מערכת גיור ממלכתית אחידה אינו חף ממחלוקת מנקודת מבט הלכתית. גם בתוך היהדות האורתודוקסית יש גישות שונות לסוגיית הגיור, הזכירה השופטת בר-אשר.
השופטת בחנה את טיעון המנטרה של משרד הפנים שהכרה בגיורים פרטיים עלולה להוביל לניצול לרעה של החוק. בר-אשר הזכירה כי בפרשת רוגצ'בה בית המשפט העליון כבר הסביר שהדרישה לעריכת גיור בקהילה יהודית מוכרת מפיגה במידה רבה חששות לגבי ניצול לרעה.
בית המשפט בחן את שאלת הקריטריונים להכרה ב"קהילה יהודית מוכרת". בר-אשר העירה כי אפילו למשרד הפנים יש קושי ביישום קריטריון זה. במסמך עם קריטריונים לגיורים זרים, המשרד הוסיף הגדרות נוספות, אך גם אלה הוכחו כקשות ליישום.
השופטת הזכירה כי בקריטריונים של הרשות "קהילה מוכרת" מוגדרת כ"גיור שנערך בקהילה יהודית מוכרת, מבוססת לאורך זמן ופעילה, עם זהות יהודית משותפת וידועה, בעלת מבנים קבועים של ניהול קהילתי והשייכת לאחד הזרמים המוכרים באוכלוסייה היהודית העולמית, על ידי מוסדות מוסמכים של קהילה זו; ו/או מוכרת כקהילה יהודית על ידי הסוכנות היהודית."
בר-אשר הסבירה כי רבות מהגדרות אלה הן גמישות מאוד, עמומות, ומאפשרות שרירותיות קיצונית ביישומן על ידי המערכת. לדוגמה, לא מצוין כמה זמן צריכה קהילה להתקיים כדי להיחשב "מבוססת לאורך זמן", אופי ותדירות ה"פעילות" הקהילתית אינם מוגדרים, ו"מבנים קבועים של ניהול קהילתי" אינם מפורטים.
באשר להגדרת הזהות היהודית, בר-אשר הסבירה כי באופן מסורתי יהדות נקבעה או על-פי האם או דרך גיור אורתודוקסי. אולם בעולם המודרני, עם הגידול במספר הנישואין המעורבים והגיוון הגובר בקהילות היהודיות, קריטריונים אלה הופכים לבעייתיים יותר ויותר.
השופטת הזכירה כי העקרונות שנקבעו בעניין רוגצ'בה הרחיבו את הקריטריונים להכרה בגיורים, כולל גיורים שנערכו בבתי דין רבניים אורתודוקסיים פרטיים. ההחלטה בפרשת דהאן הלכה עוד יותר רחוק, בהכירה בלגיטימיות של גיורים שנערכו בקהילות לא-אורתודוקסיות.
בית המשפט שקל טיעון מנטרה נוסף של המדינה, שלפיו הרחבת הקריטריונים להכרה בגיור עלולה להשפיע על המצב הדמוגרפי בישראל. בר-אשר השיבה כי חוק השבות היה תמיד כלי מרכזי במדיניות ההגירה של ישראל, ושינויים בפרשנות חוק זה עשויים להיות בעלי השלכות מרחיקות לכת.
בר-אשר ציינה גם כי מדיניותה של ישראל בנוגע לגיור ולהגדרת היהדות משפיעה על קהילות יהודיות ברחבי העולם. החלטות של בתי המשפט הישראליים בנושאים אלה יכולות להשפיע על האופן שבו קהילות יהודיות בתפוצות תופסות את יחסיהן עם ישראל ואיך הן מגדירות את זהותן שלהן.
בנוגע לטענה שהכרה בגיורים פרטיים עלולה להחליש את מעמדה של הרבנות הראשית לישראל, בר-אשר הסבירה כי באופן מסורתי, הרבנות הראשית מילאה תפקיד מפתח בהכרה בגיורים, אך החלטות בית המשפט מגבילות מבחינה חוקית את המונופול שלה בתחום זה.
בר-אשר הסכימה כי גיור והגדרת היהדות הם נושאים מורכבים מטבעם, הנוגעים בשאלות יסוד לגבי אופייה של ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית.
לסיכום, בית המשפט מצא כי הגיורים שעברו העותרות בבתי הדין הרבניים של רשת "גיור כהלכה" עומדים במלואם בקריטריונים שנקבעו על ידי בית המשפט העליון להכרה בגיורים אורתודוקסיים פרטיים. בר-אשר פסקה כי יש להכיר בגיורים של סילביה ובינה לצורך הענקת מעמד להן בהתאם לחוק השבות.
ארתור בלאייר, עורך דין