הכרה בגיור פרטי בישראל: פסק דין בעניין בית הדין "גוש עציון"

בית המשפט המחוזי בירושלים קיבל עתירה של מתגייר ממוצא מצרי שביקש הכרה בגיורו שנערך בבית הדין הפרטי לגיור "גוש עציון", לצורך קבלת מעמד עולה לפי חוק השבות. פסק הדין מהווה המשך לשורה של פסקי דין חשובים בנושא הכרה בגיור פרטי בישראל, ומציב מגבלות ברורות על סמכות משרד הפנים לקבוע דרישות מעבר למה שנקבע בפסיקה. פסק הדין גם בוחן באופן ביקורתי את ההנחיות שפרסם משרד הפנים לבחינת גיור פרטי, ומצביע על בעיות מהותיות בהן.

נסיבות המקרה

רקע אישי ייחודי

העותר הוא אזרח מצרים שנולד למשפחה מוסלמית אדוקה העוינת את היהדות ואת מדינת ישראל. למרות רקע זה, מגיל צעיר התעניין העותר ביהדות ובמדינת ישראל. כבר בשנת 2017, בהיותו בן 17, יצר קשר עם רב בבני ברק והחל ללמוד עמו על היהדות באמצעים מקוונים. עיסוקו בנושא גרם לו לחוש עוינות, רדיפה ואיום על חייו מצד סביבתו הקרובה, ובעקבות זאת נמלט לטורקיה.

בטורקיה התקשה העותר להשתלב בקהילה היהודית המקומית בשל חששות של בני הקהילה מפני סיכון ביטחוני. בעזרת הרב שאיתו למד, פנה אל השגרירות הישראלית, שהסדירה את הגעתו לישראל בנובמבר 2018 באמצעות אשרת ביקור. עם הגעתו לישראל אימץ את השם "משה" והגיש בקשת מקלט מדיני. במרץ 2019 קיבל רישיון זמני לשהייה בישראל לפי חוק הכניסה לישראל, שתוקפו הוארך מעת לעת.

תהליך הגיור הראשון

סמוך לאחר הגעתו לישראל, החל העותר לעבוד בביתו של הרב שלום טוביה, ראש כולל בשכונת סנהדריה בירושלים, שם הוא מתגורר עד היום. במקביל החל בלימודיו לקראת תהליך הגיור. העותר למד במספר ישיבות ומסגרות לימודיות, ביניהן "ישיבת התפוצות". ראש הישיבה, הרב יצחק גולדשטיין, הפנה את העותר להתגייר בבית הדין לגיור של הרב קרליץ בבני ברק, אך בית דין זה סירב לגייר אותו כל עוד הוא מחזיק ברישיון ישיבה זמני.

לאחר מכן הכיר העותר את הרב דוד בן ניסן, שהפנה אותו לתהליך גיור בבית הדין "גוש עציון". הרב גדעון פרל ז"ל, שהיה אב בית הדין דאז, ערך לעותר ריאיון ממושך ורשם סיכום מפורט בכתב יד. בסיכום תיאר הרב פרל את קורות העותר, ציין שהעותר גילה בקיאות בעיקרי האמונה, בהלכה, בתפילות ובמועדי ישראל, ורשם כי העותר "נראה חיובי ורציני במגמתו להתגייר, ואפשר לפתוח בהליך לפתיחת התיק".

ביוני 2020 השלים העותר את תהליך הגיור וקיבל תעודת גיור מבית הדין "גוש עציון", חתומה על ידי שלושת הדיינים: הרב גדעון פרל ז"ל (אב"ד), הרב אליקים קרומביין והרב שלום ברגר. לאחר הגיור המשיך העותר ללמוד במספר מסגרות עם מספר רבנים.

דחיית הבקשה הראשונה ומסע המתיחה עם משרד הפנים

באוגוסט 2020 הגיש העותר בקשה לקבלת מעמד עולה מכוח חוק השבות. בנובמבר 2020 נדחתה בקשתו מהנימוק שאותה עת טרם גובשו אמות מידה להכרה בגיור פרטי בקהילה יהודית בישראל. העותר הגיש ערר פנימי, אך הערר נדחה ביוני 2021 מנימוק שונה: שהוא מחזיק ברישיון שהייה זמני לפי חוק הכניסה לישראל, ואינו בגדר שוהה כדין לעניין גיור לצורך קבלת מעמד לפי חוק השבות.

באוגוסט 2021 הגיש העותר עתירה ראשונה לבית המשפט. בתום הדיון נקבע כי תחילה על המשיבה להכריע בבקשת המקלט שהעותר הגיש. במרץ 2022 החליט מנכ"ל רשות האוכלוסין כי מטעמים הומניטריים מיוחדים יינתן לעותר רישיון זמני לישיבה בישראל מסוג א/5. רישיון זה ניתן לו באפריל 2022 ומאז מוארך תוקפו מעת לעת.

לאחר מתן הרישיון, המשיבה הודיעה כי אם העותר יעבור גיור נוסף בעודו מחזיק ברישיון מסוג א/5, כי אז יוכל להגיש בקשה חדשה. בהמשך הודיעה המשיבה כי בחלוף שנה מהמועד שניתן לעותר רישיון ישיבה מסוג א/5, הוא יוכל לפנות להליך גיור במערך הגיור הממלכתי. בעקבות הודעות אלו נמחקה העתירה הראשונה בפברואר 2023.

הדחייה על ידי מערך הגיור הממלכתי

העותר אמנם פנה אל מערך הגיור הממלכתי, אך פנייתו נדחתה ביולי 2024. הרב רפאל דיין, נציג הרב הראשי ויו"ר ועדת חריגים, כתב במכתבו הקצר כי לא התרשם לחיוב מהעותר וממכתבי ההמלצה שהציג, ואף הוסיף כי חלקם אינם רלוונטיים. עוד נאמר במכתבו כי לאחר תקופה משמעותית שבמהלכה ישתייך העותר לקהילה יהודית, הוא יוכל לפנות שוב עם מכתבי המלצה מעודכנים.

הגיור השני

בעקבות בחירת מערך הגיור הממלכתי לדחות את פניית העותר על הסף תוך התעלמות מהתהליך הממושך שעבר, שב העותר ופנה אל בית הדין לגיור "גוש עציון" וביקש לעבור תהליך גיור נוסף, הפעם בעודו מחזיק ברישיון ישיבה בישראל מסוג א/5. בשונה ממערך הגיור הממלכתי שהפנה לעותר עורף, בית הדין "גוש עציון" נאות לקבל אותו. באוגוסט 2024 שב בית הדין ואישר את גיורו של העותר בתעודת גירות חדשה, חתומה על ידי הרב יעקב ורהפטיג (אב"ד), הרב אליקים קרומביין והרב זאב וייטמן.

בנובמבר 2024 שב העותר ופנה אל מערך הגיור הממלכתי, אך ששוב דחה אותו על הסף, הפעם אף ללא מכתב – רק במסרונים שהודיעו כי עליו לפנות אל משרד הפנים.

הבקשה השנייה ודחייתה

בדצמבר 2024 הגיש העותר בקשה שנייה להסדרת מעמדו מכוח חוק השבות, לנוכח גיורו בבית הדין "גוש עציון", הפעם בעודו מחזיק רישיון ישיבה כדין. העותר גולל את כל השתלשלות ההליכים בעניינו וצירף את כל המסמכים הדרושים, לרבות מכתבי המלצה מעודכנים מרבנים שונים, ופסקי הדין וההחלטות שניתנו במסגרת העתירה הראשונה. הוא אף הפנה לפסקי הדין בעניין וולמר ובעניין גולדשטיין, שהכיר בגיור שנערך בבית הדין "גוש עציון".

בינואר 2025 נדחתה בקשת העותר בהחלטה שהותירה רושם כי ניתנה תוך התעלמות מכלל העובדות ומאופן השתלשלות הדברים. בהחלטה נאמר כי אם העותר "לא יפנה להסדרת הגיור בהתאם לאמור בעת"מ ולא יאושר על ידי מערך הגיור לגיור נוסף, לא אוכל לאשר את בקשתו לקבלת מעמד עולה מכוח שבות בישראל". כן נאמר כי מאחר שהוארך תוקפו של הרישיון מסוג א/5 שניתן לעותר, הומלץ לו לפנות שוב אל מערך הגיור הממלכתי.

העותר הגיש ערר פנימי בינואר 2025, אך חרף פניותיו החוזרות לא ניתנה כל החלטה בערר זה. במרץ 2025 הוגשה העתירה הנדונה.

הרקע המשפטי: הכרה בגיור פרטי בפסיקה

פסק הדין בעניין רגצו'בה (2016)

בשנת 2016 ניתן פסק הדין בעניין רגצו'בה, שנדון לפני הרכב מורחב של תשעה שופטים. פסק הדין קבע כי לעניין מעמד עולה מכוח חוק השבות, יש להכיר בגיור שנערך בישראל בבית דין פרטי לגיור, בכפוף לעמידתו במבחן "קהילה יהודית מוכרת בישראל". המבחן שנקבע הוא שהגיור נערך באמצעות גוף דתי שהוסמך לכך בקהילה שאותה הוא משרת ועל-פי אמות המידה המקובלות באותה קהילה.

בפסק הדין נדחתה עמדת המדינה כי לשם רכישת מעמד על-פי חוק השבות מכוח גיור שנעשה בישראל, יש להכיר רק בגיור שנערך במסגרת מערך הגיור הממלכתי. הוטעם כי את נושא הגיור יש להסדיר בחקיקה של הכנסת, בשונה מהחלטת ממשלה. כמו כן הוטעם כי הממשלה אינה מוסמכת לקבוע כי רק גיור במסגרת מערך הגיור הממלכתי יוכר על-פי חוק השבות.

באותו עניין הוכר גיור שנערך בבתי דין פרטיים אורתודוכסיים-חרדיים לגיור: בית הדין לגיור של הרב קרליץ בבני ברק ובית הדין לגיור של הרב פרנק במאה שערים, ירושלים.

פסק הדין בעניין דהן (2021)

בשנת 2021 ניתן פסק הדין בעניין דהן, שאף הוא נדון בהרכב מורחב של תשעה שופטים. בפסק הדין נקבע כי לעניין מעמד עולה מכוח חוק השבות, יש להכיר גם בגיור שנערך בישראל בבית דין של הקהילה הקונסרבטיבית ובבית דין של הקהילה הרפורמית. הנימוק היה שהקהילות הלא-אורתודוכסיות שבהן התגיירו העותרים הן קהילות מבוססות בישראל, בעלות זהות יהודית משותפת וידועה ומסגרות קבועות של ניהול קהילתי, והן חלק מהזרמים המרכזיים של היהדות בעולם.

פסק הדין בעניין וולמר (2022)

בספטמבר 2022 ניתן פסק הדין בעניין וולמר, שעסק בשתי עותרות שהתגיירו בישראל בבתי דין אורתודוכסיים פרטיים לגיור שאינם נמנים עם הזרם החרדי: רשת "גיור כהלכה – בית דין ציוני דתי לגיור", שהקים הרב נחום אליעזר רבינוביץ' ז"ל, ובית הדין "אהבת הגר" בראשות הרב חיים אמסלם.

בפסק הדין נקבעו המבחנים להכרה בגיור שנערך בישראל בבית דין אורתודוכסי פרטי לגיור. הייחוד בפסק הדין הוא שנקבע כי יש לבחון את בית הדין שבו נערך הגיור, בשונה מבחינה של הקהילה שבגרה נערך הגיור. ההצדקה לכך נעוצה בארבעה קשיים ממשיים שזוהו ביישום מבחן "הקהילה היהודית המוכרת" על גיור שנערך בישראל:

1. הקושי הראשון נובע מעצם ההגדרה "קהילה יהודית מוכרת", המעלה קשיים ביישומה הפרטני.
2. הקושי השני נעוץ בשוני המהותי במבנה הקהילתי המוכר מגיורי חו"ל לעומת המבנה הקהילתי בישראל. בישראל, בשונה מקהילות מחוץ לישראל, אין תלות במוסדות הקהילה לצורך קבלת שירותי דת, שכן שירותים אלו מסופקים באמצעות רשויות מקומיות, מועצות דתיות, משרדי ממשלה, עמותות וכדומה.
3. הקושי השלישי עניינו בכך שבפועל, אופן יישום מבחן "הקהילה היהודית המוכרת בישראל" לא כלל בחינה של הקהילה אלא רק של בית הדין הפרטי לגיור.
4. הקושי הרביעי נובע מאופיים של בתי הדין לגיור בישראל, אשר בדרך כלל אינם משתייכים למסגרת קהילתית כלשהי.

על רקע ארבעת הקשיים האלה נקבע כי יש לבחון את בית הדין הפרטי שבו נערך הגיור בישראל. בכלל זה, אם הוא משתייך אל זרם מרכזי ומוכר ביהדות, אם דייניו ורבניו הם בעלי מעמד ידוע ומוכר באופן המאפשר הכרה בגיורים הנערכים באותו בית דין, וכן את אופן התנהלותו.

פסק הדין בעניין גולדשטיין (2024)

בנובמבר 2024 ניתן פסק הדין בעניין גולדשטיין, שקבע כי לעניין מתן מעמד מכוח חוק השבות, יש להכיר בגיור שנערך בבית הדין לגיור "גוש עציון". בפסק הדין בחן בית המשפט ביסודיות את בית הדין הפרטי לגיור "גוש עציון", את מקימיו, את העומדים בראשו, את רבניו ודייניו ואת אופן פעילותו.

המדינה הגישה ערעור על פסק הדין לבית המשפט העליון, אך הערעור טרם נדון. עם זאת, בגדר הערעור הובהר כי הערעור אינו נוגע לעניינה של העותרת באותו תיק, שלגביה פסק הדין קוים.

בית הדין "גוש עציון"

בית הדין הפרטי לגיור "גוש עציון" הוקם בשנת 2011 והגיור שנערך במסגרתו הוא גיור אורתודוכסי מחמיר. מייסדיו היו הרב ישראל רוזן ז"ל (שנפטר ב-2017) והרב גדעון פרל ז"ל (שנפטר ב-2021), ששניהם היו בעלי ותק רב ומעמד מרכזי במערך הגיור הממלכתי. הרב רוזן היה ראש מכון 'צומת' באלון שבות ומייסד מינהל הגיור הממשלתי בישראל בשנת 1995, ועמד בראשו כחמש שנים. לאחר מכן כיהן הרב רוזן כדיין במערך הגיור הממלכתי לצד הרב פרל. הרב פרל היה רבה של אלון שבות ונמנה עם רבני צוהר.

מאז פטירת הרב פרל עומד בראש בית הדין הרב יעקב ורהפטיג, שאף הוא היה דיין במערך הגיור הממלכתי, כיהן כראש כולל דיינות והלכה במכון הארי פישל בירושלים ואב"ד לממונות בבית הדין לממונות בהר נוף.

עם הקמת בית הדין הוחלט על קביעת נורמות ודרישות גיור מחמירות, בדומה לאלו שהונהגו במערך הגיור הממלכתי. הרבנים המכהנים בבית הדין נטועים בקהילה הדתית לאומית ברחבי הארץ ומקובלים על כלל רבני הציונות הדתית כבעלי סמכא לגיור. אולפני גיור מוכרים מפנים לגיור בבית הדין, ובהם "עמי", הרב דוד בן ניסן, רשת "שבי ישראל" של הרב יהושע גרונשטיין ועוד.

הרבנים בבית הדין פועלים בו על בסיס התנדבותי ומקבלים תמורה סמלית בלבד. עמם נמנים בין השאר: הרב יעקב ורהפטיג, הרב זאב וייטמן (רבה של תנובה ורב באלון שבות), הרב שלום ברגר, הרב אליקים קרומביין (ר"מ בישיבת ההסדר 'הר עציון'), הרב ישעיהו זף, הרב בצלאל בורשטיין ואחרים.

נימוקי בית המשפט

ההתעלמות מההלכה הפסוקה

בית המשפט ציין כי חרף פסקי הדין בעניין רגצו'בה ובעניין דהן, במשך שנים רבות דחתה המדינה בקשות למתן מעמד עולה מכוח חוק השבות של מי שהתגייר בישראל בבית דין פרטי, מהנימוק שלא נקבעו אמות מידה ליישום המבחן שנקבע בעניין רגצו'בה וכי יש קושי ביישומו. דחיית בקשות מהנימוק האמור נעשתה אף חרף פסיקת בית המשפט העליון כי אין בהיעדר הנחיות ותבחינים ליישום המבחן כדי למנוע מתן החלטות בבקשות פרטניות.

פסק הדין בעניין וולמר ניתן על רקע המציאות הזו, שלפיה המדינה נמנעה ממתן החלטות בבקשות לקבלת מעמד מכוח חוק השבות של מי שהתגייר בישראל בבית דין פרטי לגיור. על-פי הצהרותיה של המדינה, מאז מתן פסק-דין זה, אומצו המבחנים שנקבעו בפסיקת בית המשפט העליון, כפי שיושמו בעניין וולמר, וכי לשם יישומם נקבעו בחודש אוקטובר 2024 "הנחיות לבחינת בקשות למתן מעמד עולה על סמך גיור פרטי שנערך בישראל".

ההכרה בבית הדין "גוש עציון"

בית המשפט קבע כי בעניין גולדשטיין נבחן בית המשפט ביסודיות את בית הדין הפרטי לגיור "גוש עציון", מקימיו, העומד בראשו, רבניו ודייניו ואופן פעילותו, ועל יסוד בחינה זו נקבע כי לעניין מעמד מכוח חוק השבות, יש להכיר בגיור שנעשה בבית דין זה.

בית המשפט הנדון הצטרף לקביעה זו והוסיף: "עמדתנו שונה מזו של המדינה, שבחרה לערער על קביעת בית המשפט בעניין גולדשטיין. אנו מתקשים מאוד לראות כיצד בחינה עניינית, השוקלת רק שיקולים ענייניים, אשר בוחנת את בית הדין לגיור גוש עציון, מקימיו, העומד בראשו, רבניו ודייניו ואופן פעילותו יכולה להוביל למסקנה שונה מזו שלפיה יש להכיר בגיור שנערך בבית דין זה לעניין מתן מעמד לפי חוק השבות. כך על אחת כמה וכמה בהתחשב בכך שמקימיו ומתווי דרכו נמנו עם מקימי מערך הגיור הממלכתי ועם דייניו."

ביקורת על ההנחיות לבחינת גיור פרטי

בית המשפט בחן באופן מפורט את ההנחיות שפרסמה המדינה בחודש אוקטובר 2024 והצביע על מספר בעיות מהותיות בהן:

תחולה רטרואקטיבית

ראשית לכל, ההנחיות פורסמו בחודש אוקטובר 2024, בעוד שתהליך הגיור המאוחר של העותר הסתיים ביום 7.8.2024. לפיכך נקבע כי לא ניתן להחיל את ההנחיות בדיעבד על מי שתהליך הגיור שלו הושלם קודם לקביעת ההנחיות ולפרסומן.

דרישות שאינן עולות בקנה אחד עם הפסיקה

בהנחיות נקבע סעיף 1, שכולל שתיים-עשרה שאלות שעל בית הדין לגיור להשיב עליהן. השאלות עוסקות בזרם ביהדות שאליו בית הדין משתייך, בכללי בית הדין, בקריטריונים לפתיחת תיק גיור, בזהות האנשים שלהם סמכות לאשר פתיחת הליך גיור, בפרטים אודות הגוף המכין לגיור והפיקוח עליו, בהיקף הלמידה בהליך גיור וסילבוס מפורט של החומר הנלמד, בדרישה להשתתפות פעילה בקהילה יהודית, במיקום והיקף פעילות האורגן המגייר, בזהות הדיינים ובגופים או הרבנים המכירים בגיור.

בית המשפט קבע כי שאלות רבות אלו אינן נוגעות לעותר, ושהן נועדו לאפשר לבתי דין פרטיים לגיור לקבל הכרה עקרונית בגיור הנערך אצלם. ספק רב אם העותר נדרש להשיב לכל אותן שאלות.

יתרה מזאת, בית המשפט קבע כי "ספק רב אם מדובר בשאלות לגיטימיות ומכל מקום, חרף האמירה כי הן נועדו לבחון את עמידת בית הדין לגיור במבחנים שנקבעו בשלושת פסקי הדין האמורים (רגצ'ובה, דהן ווולמר), דומה כי רובן אינו קשור אל המבחנים שנקבעו באותם פסקי-דין. אף לא נמצא קשר בין רובן לבין הקביעות בפסקי הדין שהובילו להכרה בגיור שנערך בבתי הדין לגיור שעניינם נדון במסגרתם."

בית המשפט הבהיר כי השאלות המתיישבות עם הפסיקה הן אלו העוסקות בזרם ביהדות שאליו בית הדין משתייך; שאלה כללית בעניין תהליך הגיור; בדיקת מעמדו בישראל של המבקש להתגייר; מידע על אודות הדיינים המכהנים בבית הדין, תפקידיהם ופעילותם; וכן מידע בדבר אופן פעילות בית הדין והתנהלותו.

לגבי שאר השאלות, בית המשפט קבע כי "ספק רב אם ניתן היה לכלול אותן בהנחיות. שכן, על המדינה לבחון אם בית הדין ראוי לגייר ואם העומדים בראשו הם רבנים בעלי שם שניתן להפקיד את תהליך הגיור ואת מתן תעודת הגיור בידיהם. אם התשובה לכך היא חיובית, כי אז בהיותם בעלי סמכות רבנית והלכתית מוכרת, הם גם בעלי הסמכות לקביעת תהליך הגיור, לקביעת היקף הלימוד הנדרש, ובעיקר לקביעת שאלת עמידת המתגייר בדרישות ההלכה לצורך ההכרה בגיור ובכל הכרוך בכך. אין זה מתפקידו של משרד הפנים להרהר אחר סמכותם הרבנית וההלכתית של הדיינים האמונים על תהליך הגיור, ואף אין זה מתפקידו לבחון את החומר הנלמד לצורך הגיור, את היקפו או את כל הכרוך בכך."

בית המשפט הוסיף כי "לא זו בלבד, אלא שכל אותן שאלות שנקבעו בסעיף 1 בהנחיות כלל לא נקבעו בפסיקה כשאלות שיש לבחון לשם הכרה בבית דין פרטי ככזה שיש להכיר בגיור הנערך במסגרתו. לא מצאנו כי שאלה מכל אותן שאלות נבחנה, נדרשה או נקבעה כשאלות שהיה מקום לבחון בעניין בית הדין לגיור של הרב קרליץ בבני ברק או בעניין בית הדין לגיור של הרב פרנק במאה שערים, שהגיורים שנערכו אצלם הוכרו בעניין רגצ'ובה; כי איזה מאותן שאלות נבחנה לעניין בתי הדין של הקהילה הקונסרבטיבית או של הקהילה הרפורמית, שהגיורים שערכו הוכרו בעניין דהן; והן אף לא נבחנו בעניין רשת 'גיור כהלכה' ולגבי בית הדין 'אהבת הגר' של הרב חיים אמסלם שהגיורים שערכו הוכרו בעניין וולמר."

בית המשפט סיכם: "לנוכח ההנחה שקביעת ההנחיות נעשתה בתום לב ומתוך רצון לאפשר לבתי דין פרטיים לגייר, כפי שנקבע בפסיקת בית המשפט העליון ומאחר שההנחה היא כי קביעת כל אותן שאלות לא נועדה להכשלת אפשרות זו, כי אז רובן ככולן של השאלות שנקבעו בסעיף 1 אינן יכולות להישאר בהנחיות. אף לא ניתן לדרוש ממי שהתגייר בבית דין פרטי להציג מסמכים לשם מתן מענה לאותן שאלות."

דרישת השתייכות לקהילה

סעיף 2 בהנחיות קובע דרישות מפורטות להשתייכות לקהילה יהודית, לפני הגיור, במהלכו ולאחריו. הדרישות כוללות השתתפות פעילה בדרך של התייצבות פיזית במשך תקופה בת תשעה חודשים לכל הפחות, בתוכנית הכנה ולימודים לגיור בהיקף של 300 שעות לפחות, בחיי קהילה יהודית בתקופת ההכנה לגיור, ובחיי קהילה יהודית בסמוך לאחר הגיור.

בית המשפט ציין כי "הוראות אלו מעלות לא מעט קשיים, אף שדומה כי הדרישה בדבר 'השתתפות פעילה בדרך של התייצבות פיזית בחיי קהילה יהודית' יכולה להיות מכוונת לכל היותר להשתייכות לבית כנסת." הקושי העיקרי נעוץ בכך שכפי שטענה המדינה עצמה באותו עניין, "המבנה הקהילתי המוכר מגיורי חו"ל, של קהילה יהודית מוכרת כאמור, אינו מתקיים באותו אופן בישראל". לפיכך, מעת שנקבע כי לא ניתן להעתיק את ההנחיות שנקבעו לגבי גיורי חו"ל אל גיור בישראל, ממילא יש קושי בדרישת ההשתייכות לקהילה. כך בעיקר מהטעם שכאמור, המבחן שנקבע נועד לבחון את בית הדין המגייר ולא את השתייכות המתגייר לקהילה יהודית מוכרת.

העותר עמד בכל הדרישות

בית המשפט קבע כי חרף העובדה שנראה כי ההנחיות אינן חלות על עניינו של העותר, זה מכבר המציא העותר את כל המידע ואת כל המסמכים הדרושים בהתאם להוראות ההנחיות. בכלל זה הוא הראה כי הוא עומד בכל דרישות ההנחיות ואף מעבר לכך.

העותר הגיש מספר תצהירים מפורטים, המפרטים את כל המידע הדרוש בעניין גיורו. כן צורפו מכתביהם של הרבנים שהכינו אותו לגיור, שאף העידו על השתתפותו הפעילה בחיי קהילה ועל כל הכרוך בכך. העותר אף צירף את תצהירו של מזכיר בית הדין לגיור "גוש עציון", מר בועז אופן, המפרט בהרחבה רבה ובפרטי פרטים את כל המידע הנדרש על אודות בית הדין, מקימיו, רבניו, היקף פעילותו, כללי הגיור במסגרתו והנושאים שהמתגייר נדרש להכיר ולדעת.

בעניין השתייכות העותר לקהילה יהודית, לפני הגיור, במהלכו ולאחריו, צורפו מכתביהם של הנהלת בית הכנסת 'עזרת תורה', מכתבו של מר משה ניסנבאום מבית כנסת זה וכן מכתביהם של מספר רבנים.

הפניית העותר למערך הגיור הממלכתי הייתה שגויה

בית המשפט קבע כי "למעלה מהדרוש נוסיף, כי לא היה כל מקום להפניית העותר להליך גיור במערך הגיור הממלכתי. זה מכבר נקבע (בין השאר, בעניין טושביים ב' ובעניין רגצ'ובה), כי המדינה אינה יכולה לחייב להתגייר רק באמצעות מערך גיור זה."

משמעות פסק הדין

פסק הדין מהווה המשך ישיר לפסקי הדין בעניין רגצו'בה, דהן ו-וולמר, ומחזק את העקרון שהמדינה אינה יכולה לחייב להתגייר רק במסגרת מערך הגיור הממלכתי. פסק הדין מבהיר כי:

1. לא ניתן להחיל הנחיות רטרואקטיבית – הנחיות שפורסמו לאחר השלמת תהליך הגיור אינן יכולות לחול על אותו גיור.
2. יש להתמקד בבית הדין ולא במתגייר – המבחן שנקבע בפסיקה נועד לבחון את בית הדין הפרטי לגיור, ולא את השתייכות המתגייר לקהילה יהודית מוכרת.
3. לא ניתן להרחיב דרישות מעבר לפסיקה – הדרישות שבהנחיות חייבות להיות מעוגנות במבחנים שנקבעו בפסיקה, ולא ניתן לקבוע דרישות נוספות שלא נבחנו ולא נקבעו בפסקי הדין הרלוונטיים.
4. אין להרהר אחר סמכותם הרבנית של הדיינים – משרד הפנים אינו מוסמך לבחון את תהליך הגיור, את החומר הנלמד או את היקפו, אלא רק לבחון אם העומדים בראש בית הדין הם רבנים בעלי שם שניתן להפקיד את תהליך הגיור בידיהם.
5. בית הדין "גוש עציון" עומד בכל המבחנים – לנוכח עובדת היותם של מקימי בית הדין ומתווי דרכו בעלי ותק ומעמד מרכזי במערך הגיור הממלכתי, ולנוכח מעמדם המוכר של דייניו, קשה למצוא הצדקה לאי-הכרה בגיור שנערך בבית דין זה.

פסק הדין גם מצביע על התנהלות בעייתית של משרד הפנים במקרה הנדון, שכללה דרישות חוזרות למסמכים שכבר הוגשו, אי-עמידה במועדים שנקבעו בהחלטות בית המשפט, והימנעות מקבלת החלטות במשך תקופות ממושכות.

סיכום

פסק הדין בעניין העותר הוא עוד צעד חשוב בהבהרת המעמד המשפטי של גיור פרטי בישראל. פסק הדין מחזק את העמדה שנקבעה בפסיקה הקודמת, לפיה המדינה אינה יכולה לחייב להתגייר רק במסגרת מערך הגיור הממלכתי, ומבהיר כי ההנחיות שמפרסמת המדינה חייבות להיות מעוגנות במבחנים שנקבעו בפסיקה.

פסק הדין גם מדגיש את חשיבות העמדה במועדים ובהחלטות של בית המשפט, ומצביע על בעיות מהותיות בהתנהלות משרד הפנים במקרה הנדון. בכך הוא שולח מסר ברור למדינה כי עליה לכבד את ההלכה הפסוקה ולהימנע מניסיונות להכביד על מי שמבקשים להכיר בגיורם לצורך קבלת מעמד עולה.

לבסוף, פסק הדין מעניק הכרה ברורה ומפורשת בבית הדין "גוש עציון" כבית דין פרטי ראוי לגיור שגיור הנערך במסגרתו ראוי להכרה לצורך מתן מעמד עולה לפי חוק השבות. הכרה זו מעוגנת במעמדם המרכזי של מקימי בית הדין ודייניו במערך הגיור הממלכתי בעבר, ובעובדה שהם קבעו דרישות גיור מחמירות בדומה לאלו שהונהגו במערך הגיור הממלכתי.

60320-03-25

מחבר: עו"ד ארתור בלאייר